יולי

בקבוק לק ורוד ופד להסרת לק היו דיירי קבע בתיק של יולי במשך כל השנה האחרונה.
כל פעם שכמעט והיתה מתפתה, אך מצליחה להסתפק בלעיסה קלה של קצה הציפורן מבלי לכסוס אותה, היתה מסיימת את "סשן הלעיסה" (כך כינתה אותו, והבחינה בינו ובין "סשן כסיסה") בהסרת שאריות הלק שהתקלף תוך כדי הלעיסה, ומריחת שכבת לק חדשה.
לעיסת קצה הציפורן, הסרת שאריות הלק שהתקלף, מריחת שכבת לק חדשה, לחכות שיתייבש… ככה קבוע.

זה היה קורה ברכבת בדרך לעבודה ובחזרה, זה היה קורה מול הטלויזיה, זה היה קורה במשרד… וככה התיק תמיד לידה ובתוכו "ערכת ההצלה" – לק ורוד ופד להסרת לק. רק לשלוף ולתקן.

מבחינת יולי היכולת להמנע מכסיסה ובמקום זה להסתפק רק בלעיסה קלה של קצה הציפורן, היו הישג אדיר.
בעיקר כשזה הגיע אחרי שנים ארוכות של כסיסה עקשנית ויסודית של ציפורני האצבע והאמה של ידה השמאלית.

רק שתיים
לכאורה מה הבעיה – הרבה כוססים היו מייחלים להצליח להסתפק בכסיסת ציפורני שתי אצבעות בלבד מתוך העשר… אבל יולי סבלה.
היא התביישה בכסיסה, התביישה בציפורנים הכסוסות בכיעור, והתביישה בצורך הבלתי נשלט. והבושה הזאת
גרמה לה להאבק עם עצמה ולשנוא את עצמה בכל פעם שנכשלה, לחוסר בטחון, ולתסכול עצום.

היא מרחה מרה, שמה פלסטרים, שילמה לא מעט על ציפורנים מלאכותיות, ו…. כלום. הדחף לכסוס היה חזק ממנה.

לעיסה במקום כסיסה
ואז יום אחד זה, בהפתעה גמורה, היא לא ממש כססה. היא שמה לב שרק לעסה לעיסה עדינה את קצה הציפורן.
לא כססה, מבלי לחתוך, מבלי לפצוע. רק לעיסה עדינה מאוד של ציפורני האצבע והאמה, לסירוגין.
כשזה המשיך גם בימים הבאים היא מספרת שזה היה לה לא פחות מאושר גדול. הרגשה של הישג אדיר.

לקח עוד זמן עד שהציפורניים, שעד אז נכססו קבוע, חזרו לצורתן וגודלן הטבעי ויולי יכלה להפסיק להתבייש בכף ידה השמאלית.
היא פינקה את עצמה בטבעת יפה, והרגישה נהדר. מבחינתה זה היה הישג אדיר ששם סוף לסיוט כסיסת הציפורניים שהיה דבוק אליה כל כך הרבה שנים.

לצעוק מרוב תסכול
עד שלפני מעט יותר מחודש, ברכבת בדרך חזרה מהעבודה, היא קלטה את המבטים של שני החיילים שישבו מולה.
היא קלטה את המבט שלהם חוזר אליה בכל פעם שהרימה את ידה השמאלית אל פיה ללעיסת הציפורן, היא קלטה אותו עוקב אחריה בסקרנות גם אחרי שכבר סיימה את טקס הסרת הלק שהתקלף ומריחת שכבת הלק החדשה.
היא הרגישה את הבושה כאילו היא ננעצת לה חזק בלב.

רק כשהגיעה הביתה הרשתה לתת לרגשות להציף אותה. היא רצתה לצעוק מרוב תסכול.
במקום זה יצאו לה דמעות.

 "אנחנו כבר לא יחד"
אתמול, שבוע לאחר פגישת פרינייל האחרונה שלה, התקשרה יולי מאושרת לספר שהוציאה סופית את "ערכת ההצלה" מהתיק.
אין לה כבר צורך בה. הרגל לעיסת הציפורניים, שהחליף את הרגל כסיסת הציפורניים, עזב אותה.
או שהיא עזבה אותו…
"בכל מקרה , אנחנו כבר לא יחד" תיארה בדרכה המיוחדת את השחרור מאותה התעסקות עקשנית ואובססיבית בציפורניה.

קליק לתאום פגישה »»

חוזרים ליהנות מציפורניים שלמות ובריאות!

פרינייל  הפתרון המושלם לכסיסת ציפורניים  לילדים ולמבוגרים

FreeNail logo 

מודעות פרסומת
עם התגית: , , , , , , , ,
פורסם ב-מאמרים

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

קליק לתאום פגישה

חוזרים להנות מציפורניים שלמות ובריאות: